<h1>סמ"ג לאוין סימנים ר"מ—רמ"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
מי שנשבע שבועת ביטוי ונתחרט על שבועתו ונתהפכה דעתו לדעת אחרת או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה ונתחרט על ידי כן הרי זה נשאל לחכם אחד או לג' הדיוטות במקום שאין שם חכם כדאיתא בבכורות פרק כל (ה)פסולי(ן) (ל"ו ב') ובנדרים (ע"ח א') ומתירין לו שבועתו (ע"פ רמב"ם שבועות פ"ו הל' א') ואומר שם (בכורות ל"ז א') חכם כגון מאן אמר רב נחמן כגון אנא. ודבר זה אין לו עיקר בתורה שבכתב, לפיכך אמרו רבותינו היתר נדרים פורחים באויר, אלא כך למדו רבותינו רב מפי רב מפי משה רבינו שזה שאמר הכתוב לא יחל דברו כלומר הוא לא יחלל (נדרו) [דברו] דרך קלות ראש בשאט הנפש כעניין שנאמר וחללת את שם (ה') א-להיך אני ה' אבל אחרים מוחלין לו כלומר יש להם רשות להתיר שבועתו (ע"פ הל' ב' שם ע"ש) כדאיתא במסכת נדרים (ע"ח א' ע"ש) ובחגיגה (י' א'), ואין אדם רשאי להתיר שבועה או נדר במקום שיש גדול ממנו בחכמה, ובמקום רבו אסור להתיר לו אלא מדעת רבו (שם הל' ג' ע"ש) כדאמר בפרק קמא דנדרים (ח' ב'), זה שנשבע צריך [הוא] שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש ובין אשה ואינו עושה שליח להשאיל לו על נדרו, והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו כדאיתא בפ"ק דנדרים (שם) ומתירין לה ובלבד שיהו השלשה מקובצים אבל לא יקבץ אותם להתיר לה לכתחילה (שם הל' ד') אמנם שיטה זו לפי גירסת הספרים שכתוב שם רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו [והיא גירסת הלכות גדולות (דף ע"ה ב')] אתא לקמיה דרב אשי ובעא מיניה אם הבעל נעשה שליח לחרטת אשתו והיא גירסת ה"ג אבל לא לגירסא אחרת דגרסינן הויא ליה נדויא לדביתהו, ובמקום [ל]חרטת גרסינן להתרת אשתו, והיא נראית עיקר שעל עניין נידוי מדברת כל ההלכה וגם אין ענין נדרי נשים כי אם בפרקים אחרונים דנדרים (ע"פ תד"ה ויחיד). כיצד מתירין יבוא הנשבע לחכם מומחה או לג' הדיוטות אם אין שם מומחה, וצריך לפרט הנדר או השבועה (גיטין ל"ה ב'), ואומר אני נשבעתי על כך ונחמתי ואילו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שיארע לי כך וכך לא הייתי נשבע ואילו היתה דעתי כמו עתה לא הייתי נשבע, והחכם או גדול השלשה אומר וכבר נחמת והוא אומר הן, ולשון התלמוד (נדרים כ"א ב') אומר וכדו תהית או לבך עלך, ואחרי כן החכם אומר שר[ו]י לך או מותר לך או מחול לך וכל כיוצא בעניין זה בכל לשון אבל אם אמר לו מופר לך או נעקרה שבועתך לא אמר כלום שאין מפר אלא הבעל או האב (ע"פ הל' ה' שם ע"ש) [ו]רבינו שמואל פירש הטעם בבבא בתרא (ק"כ ב' ד"ה חכם ע"ש) כי הפרה היא בלא שום טעם כמו בריתי הפר אבל בלשון היתר צריך טעם. הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות, ובפרק נערה (נדרים ע"ז ב') פוסק רב נחמן הלכה נשאלין בנדרים מעומד יחידי ובלילה ובקרובים וגם נשאלים נדרים בשבת לצורך השבת (עי' רמב"ם שם הל' ו').
